על התיאוריה המוסדית בייעוץ ארגונית חלק שני
כתבה: לינדה יעקוב
4. קיומם של תהליכי Loose coupling
כתוצאה מן הצורך להיענות ללחצים מוסדיים, נמצא שפעמים רבות יש קשר רופף בין מה שקורה בפועל לבין התדמית המשודרת כלפי הסביבה. הטענה היא שלא משנה כיצד הארגון באמת פועל, אלא הדימוי שהוא משדר כלפי חוץ: המשחק הוא "משחק של תדמיות". ברגע שהארגון למד איך להראות טוב, עליו לעשות עבודה שטחית ביותר כדי לשרוד. בכתה נתנו את הדוגמא של משוב, כפרקטיקה ממוסדת, שהפכה להיות מובן מאליו עבור רבים – בתוך ארגונים ובסביבתם. אם לא נעשים תהליכי משוב מוסדרים בארגון, עשויים מנהלים או יועצים בארגון להתקל בתגובות לא סבלניות מצד אנשים מחוץ לארגון או מתוכו. מצד שני, גם כאשר ארגונים מאמצים פרקטיקות של משוב, וכאשר האנשים בתוכם הופכים לתומכים נלהבים של פרקטיקות אלו, פעמים רבות נראה שהפרקטיקה הפכה לטקס בלבד, כי המנהלים האמורים לקיים את התהליך אינם חשים נוח עמו, מנהלים ועובדים משתתפים בטקס המשוב כדי לצאת מידי חובה, והמטרות שבבסיס תהליך המשוב אינן ממומשות. זוהי דוגמא לloose coupling. כיועצים, היכולת להתבונן בתהליכים אלו ולהסבירם מעשירה את הפרספקטיבה שלנו, ונוכל להשתמש בה בתהליכי הליווי של הארגון ומנהליו.
5. התבוננות בדרכים לתחזוק מוסדות קיימים
למרות שמוסדות מזוהים עם מכניזמים אוטומטיים של שליטה חברתית, באמצעותה הם משכפלים ומשעתקים עצמם, בפועל למעט מאוד מוסדות יש כוח שכפול שכזה. ההמשכיות והייצור מחדש של מוסדות לא יכולים להילקח כמובן מאליו. אפילו הדברים הממוסדים ברמה הגבוהה ביותר דורשים את המעורבות האקטיבית של יחידים וארגונים, על מנת לשמרם לאורך זמן. כלומר, על מנת לשרוד ולשמר את הסדר המוסדי במצב של שינוי תכוף נדרשת עבודת תחזוק מתמדת. התיאוריה מציעה כי, כיועצים או כאנשי משאבי אנוש, כאשר אנו מעוניינים לפעול לשינוי בארגון, עלינו לזהות את המנגנונים שבאמצעותם מתוחזקות תפיסות קיימות. למשל באמצעות סיפורים ארגוניים, מבנים ארגוניים, פרקטיקות שונות (פה יש נגיעה משמעותית עם התפישה של הארגון כתרבות, ויכול לשמש אותנו בין השאר המודל של שיין שלמדתם).
6. התבוננות בפעולת ארגונים כמאבק על משמעויות ועל פירוש המציאות
במקום לראות במוסדות ככוחות דטרמיניסטיים הגמונים, חקר המשמעויות שם את הדגש על ההיבטים הפוליטיים שלהם, מצביע על האפשרות לריבוי פרשנויות ולהבניה של מציאות כחלק ממאמצי העבודה המוסדית. תחת פרספקטיבה זו, משמעויות הן משאב. שחקנים (בעלי תפקידים, ארגונים פרופסיונאליים, ארגונים בכלל) נאבקים על המשמעות הניתנת למוסד, כחלק ממאמציהם לתחזק מוסדות קיימים, ולערער על אחרים. באמצעות פרשנות, מסגור מחדש, תיאורטיזציה ועוד, הם מנסים להשפיע על השדה המוסדי. בה-בעת, הם מוגבלים ומוכוונים באמצעות מערכות משמעות רחבות יותר. למשל, אפשר היה לחשוב על המאבק של שחקנים בשדה הבריאות (כגון משרד הבריאות, קופות חולים, בתי חולים, עמותות למיניהן, עיתונות ועוד) על פירוש המושגים "בריאות" ו"חולי" (האם בריאות מתייחסת רק לגוף, או גם לנפש), ולנתח מפרספקטיבה זו את המאבק המתחולל סביב הרפורמה בבריאות הנפש, על עמדות השחקנים השונים. בכתה נתתי דוגמא של שדה הייעוץ הארגוני והמאבק המתחולל בשדה על תפישות שונות של ייעוץ, על הפרקטיקות והמבנים הנגזרים מתפישות שונות אלו.
לסיכום, היכולת להתבונן במובנים מאליהם ארגוניים, בהשפעת הסביבה על מובנים אלו, היכולת לראות כי פרקטיקות ארגוניות רבות הנתפסות כמובנות מאליהן אינן בהכרח פונקציונאליות, אלא פרי הצורך בלגיטימציה מהסביבה, ההתבוננות בטקסים הארגונים הנוצרים כתוצאה מכך, וההתבוננות במאבקי הכוחות שיש בשדות ארגוניים סביב משמעויות – כל אלו הם תולדה של הפרספקטיבה המוסדית, ואני מקווה שניתן לראות מדוע וכיצד יכולה פריזמה זו להעשיר את הבנתנו אודות ארגונים.
zofnat
